דעה רווחת היא כי חברות הביטוח לא אוהבות לשלם למבוטחים. או כמו שאני שומע לעיתים מלקוחות של מתחרים: "כסף הם יודעים לקחת מידי חודש, אבל לשלם? ממש לא". אני רוצה לספר לכם סיפור קצר. מעשה שהיה. בשינויים מתבקשים.
אברהם היה לקוח נאמן. הוא עשה ביטוח תכולה לתכולת דירתו למרות שלא התגורר בשכונה רווית פריצות. באחד הימים נסע יחד עם זוגתו שתחי' לשמחה משפחתית בחו"ל. בהעדרם נפרצה הדירה והגנבים לא הותירו בביתו אף לא גביע קידוש אחד. הם נטלו עמם את התכשיטים ועל הדרך גילחו את כל כלי הכסף ואפילו לא פסחו על כלי הקריסטל. מדובר היה בנזק של כ-200 אלף שקל(!).
הוא פנה לחברת הביטוח והמתין לתשלום. החברה שלחה שמאי שיאמוד את הנזק וזה הביא למקום טכנאי אזעקות שבדק את מערכת האזעקה וקבע כי היא אינה תקינה ואף לא הייתה מחוברת למוקד בעת הפריצה. המכתב שקיבל מחברת הביטוח היה לקוני והצליח להקפיץ אותו לשמים. "לא עמדת בדרישות הפוליסה ולכן לא נוכל לאשר את התשלום".
הוא כעס. רטן. זעם ואת כל מררתו שפך על מכתב אותו הפנה לחברה. "כסף ידעתם לקחת כמו שעון שוויצרי, אבל לשלם אתם לא מוכנים. אני ששילמתי כל חודש והייתי לקוח נאמן של חברתכם בה רכשתי ביטוחים נוספים?" כמובן שתשובתה של החברה לא השתנתה.
בצר לו הוא הגיע אלי ממורמר וזועף. במקום להרגיע אותו, נטלתי את פוליסת הביטוח ליד ואכן נכתב שם במפורש כי על מערכת האזעקה לפעול ולהיות מחוברת למוקד. לכאורה, שני התנאים לא התמלאו ומה לו כי ילין על החברה.
אלא, שתוך כדי הרצאת סיפור הדברים כמשיח לפי תומו, מתוך ניתוח העובדות ועדויות השכנים התברר כי ניתן להוכיח כנראה שמערכת האזעקה פעלה. היות ובהשכלתי אני גם משפטן הבנתי שיש לנו כאן הזדמנות להציל את כספו של אברהם. פניתי לחברת הביטוח ולאחר דין ודברים ארוך ומייגע ולמרות שהמבוטח הודה כי המערכת לא הייתה מחוברת למוקד, שילמה חברת הביטוח את מרבית סכום התביעה למרות מה שנחזה בתחילה לתיק אבוד.
המסקנה הייתה פשוטה: חברת ביטוח אינה חבר לעת צרה. מכתב רווי תסכולים לא יפיק את התועלת המקווה. ניסוח נכון של תביעת הביטוח, העלאת טענות ענייניות וניתוח העובדות לאשורן, עשויים לשנות את התמונה.
זה לא שחברת הביטוח לא רוצה לשלם. אדרבה, אני מכיר מקרוב מאות ואולי אלפי מקרי ביטוח ששולמו ללא שום בעיה. השאלה היא כיצד תובעים ומה טוענים.
