האבטלה בישראל ירדה לשפל חסר תקדים, שפל של כל הזמנים. בעוד שחלק גדול מהמדינות החברות במועדון היוקרתי ה-OECD, סובלות מאבטלה דו ספרתית, ישראל מתהדרת באבטלה אפסית העומדת על 4.9% לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
זו לא אבטלה. שיעור אבטלה של חמישה אחוזים ומטה אינו נחשב אבטלה בשוק העבודה המערבי. זה שיעור טבעי ונסבל שמהווה חלק מצורת התעסוקה בעולם קפיטליסטי.
אבל גם בתקופת שפל באבטלה, אנשים מפוטרים, עוברים ממקום עבודה אחד למשנהו ומשתדרגים או משתנמכים בשכרם ובתנאי עבודתם.
מה שהרבה מהמפוטרים לא יודעים הוא שהם עלולים להפסיד מבלי משים עד 40% מהפנסיה שלהם! כן. מה שקראתם. ארבעים אחוזים!
איך זה קורה לאנשים חכמים, מנוסים, שיודעים דבר או שניים על כסף?
מה שגורם לזה היא בורות בכל מה שקשור לחיסכון הפנסיוני. אנחנו יודעים להתמקח על עשירית האחוז בדמי הניהול, אבל שוכחים לעיתים שיש דברים לא פחות חשובים, ואולי הרבה יותר.
מדובר בדמי הפיצויים שמפרישים עבורנו לקרן הפנסיה. הכסף שיורד לנו בתלוש השכר לפנסיה, נחלק לשלושה: החלק שיורד מהכיס שלנו, מהשכר שלנו. החלק שהמעסיק מפריש מכיסו ו… הפרשה לפיצויים. גם אותה מפריש המעסיק מכיסו.
את החלק של הפיצויים שנע בין שישה אחוזים ל-8.3 מהשכר, מפקידים עבורנו בתיבה נפרדת בתוך קרן הפנסיה שלנו.
הכסף הזה הוא כסף שנקבל אם נפוטר או נתפטר. אם לא, הוא ימשיך להיערם באותה תיבה, לצבור ריבית וריבית דריבית ויהפוך בסופו של דבר לחלק מהפנסיה שלנו לאחר גיל הפרישה.
מפוטרים רבים ממהרים לבקש מהמעסיק את טופס 161 באמצעותו מושכים את כספי הפיצויים ו… דורשים מקרן הפנסיה "לשחרר" להם את הכסף שנצבר באותה תיבת פיצויים.
הם שוכחים שהסכום הזה מהווה יותר משליש מכספי החיסכון שלהם לפנסיה. המשמעות ברורה, בגיל הפרישה תקטן הקצבה בשיעור של קרוב ל-40%, בהתאם למשיכה שבוצעה בעת הפיטורים (או ההתפטרות).
גם כך ברור שהקצבה אינה זהה לשכר ששולם לפני הפרישה. תארו לעצמכם איך מרגיש אדם שהכנסתו החודשית התכווצה באחת בכמחצית (אם לא יותר).
לכן. תעשו טובה לעצמכם. אל תמשכו את כספי הפיצויים שהופקדו בקרן הפנסיה. נכון, זה אולי יהיה קצת קשה לרדת ברמת החיים לחודש חודשיים שאחרי הפיטורים, אבל זה יציל לכם הרבה מאוד חודשים אחרי גיל הפרישה כשאין לכם כבר את היכולות למצוא מקורות הכנסה חדשים.
