למרות שהצעירים נוטים לראות בהשקעות שוק ההון כמכונת הימורים המותרת על פי חוק ומשקיעים לעתים על סמך טרנדים חסרי הגיון שמובילים בלוגרים ברשתות החברתיות, בפועל לאחר ניכוי התנודתיות בטווח הקצר הכיוון אליו צועד השוק מסתמך אך ורק על נתונים כלכליים ריאליים.

משקיעים וותיקים יודעים זאת ולכן נוטים שלא להיגרר אחר הפסיכולוגיה שמניעה את המשקיעים לבצע פעולות "קניה" ו"מכירה" שאין להן סימוכין בדו"חות וביצועי החברה הנסחרת ומתחרותיה בסקטור.

אבל לא תמיד ביצועי החברה ודו"חותיה הם הדברים היחידים שהמשקיע המקצוען יבחן טרם החלטתו היכן להשקיע ומהיכן למשוך את השקעתו. אופי השוק המקומי בו נסחרת המניה המדוברת יהווה משקל מרכזי להחלטה האם וכמה להשקיע במניה.

לכל שוק כללים משלו, סגנון התנהלות שונה וגם מיסוי שמחושב אחרת. זאת, בנוסף לפערים שעשויים להיווצר במחיר המניה בפועל בעקבות שערי המט"ח במדינה שלנו אל מול מדינת ההשקעה.

כך לדוגמה, אם תרצה להשקיע באחת מהחברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בלונדון, שהיא הבורסה הגדולה ביותר באירופה והרביעית בגודלה בעולם, עליכם לקחת בחשבון שכל עסקה תעלה לכם ב"מס מלכה".

"מס מלכה" הוא מיסוי ייחודי לשוק ההון הבריטי, מעין מס רכישה אותו נדרש לשלם כל משקיע בעת רכישת המניות. שיעור "מס מלכה" בבריטניה עומד על 0.5% משווי המניות הנרכשות.

כעת, לאחר 70 שנה שבראש הממלכה הבריטית עמדה אישה, הגיע תורו של המלך צ'ארלס השלישי להנהיג את האומה הבריטית. מה שאומר שבקרוב כנראה ישונה שם המס מ"מס מלכה" ל"מס מלך" – אך מעבר לשינוי שם המס, כנראה שלא ישתנה דבר.

אז אם אתם מתכננים להשקיע בבריטניה, אל תשכחו לגלם בתחשיב כדאיות ההשקעה גם עלות "מס מלך".

ואם תחפשו את מס המלכה או מס המלך במסמכים הרשמיים, תתאכזבו לגלות שהוא לא מופיע. הסיבה לכך היא שמדובר בכינוי בלבד למס שמכונה בעגה המקצועית "מס בולים" ובאנגלית "Stamp Duty".

למרות הכינוי העממי "מס מלכה" (ובקרוב "מס מלך"), כספי המסים האלו לא מועברים למלך אנגליה אלא לממשלה, בדומה לשאר המסים המונהגים בבריטניה. 

אם תרצו לגוון את תיק ההשקעות עם מעט נדל"ן בריטי, חשוב שתדעו שגם על רכישת נדל"ן בבריטניה תחויבו בתשלום "מס מלך" .

הבורסה הבריטית איננה הבורסה היחידה בעולם שההשקעה בה מושפעת ממשתנים מקומיים. אם נרחיק למזרח הרחוק ונשקול השקעה בבורסות אסיה, נידרש להתאים את עצמנו לתנאים של האסייתים.

השקעות בבורסת טוקיו שביפן, שהיא הבורסה השלישית בגודלה בעולם, צריכה לקחת בחשבון את העובדה שחברות יפניות אינן נוהגות לחלק דיבידנד למשקיעים. הן גם לא מבצעות רכישה חוזרת של מניות ואפילו לא מתגמלות את העובדים על בסיס ביצועי החברה. חברות יפניות נוטות בדרך כלל לשמור לעצמן את הרווחים.

ומה מיוחד בבורסה בשנגחאי? הבורסה השנייה בגודלה בעולם (לאחר בורסת ניו יורק) מכפיפה את החברות הנסחרות בה ל"חוק סודות המדינה" המביא לא אחת לצנזור פרטים מהותיים מדו"חות החברות הנסחרות בה. המשמעות היא כמובן שאנו עשויים לחשוב על חברה משהו אחד, בזמן שבפועל קרה משהו אחר. ובמילים אחרות, ללא הכרות עמוקה וקרובה, השקעה בסין היא בדרך כלל מסוכנת יותר ושקופה פחות.