מעטים הם הדיונים במוסדות השלטון שמניבים בשורה משמעותית כבדרך אגב. כל מהלך משמעותי זוכה בדרך כלל להד תקשורתי נרחב שמלווה במסע יחסי ציבור מקיף. אבל החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים היא לא אחת מאלה.

המדובר במספר תוכניות להתחדשות עירונית שהועלו לאישור הוועדה, אשר אישורן הותנה באופן תקדימי בהקמת קרנות צמיתה שנועדו לאפשר תחזוקה מתאימה של המבנה לאורך שנים. במסגרת ההחלטה, חייבה הוועדה המחוזית ירושלים את היזמים בהפקדת ההון לקרן צמיתה, בתמורה להגדלת זכויותיהם בפרויקטים.

יו"ר הוועדה שירה תלמי-באבאי קיבלה לעיונה תוכניות התחדשות עירונית, שעל פניו מגשימות את חלומה של העיר המתויירת בישראל וחזונה הכללי לבנות מחדש את בנייני המגורים בשכונות הוותיקות, תוך מקסום פוטנציאל הקרקע. אך יש לה חיסרון אחד: התחזוקה העתידית של המבנה לא מובטח בכלל.

התושבים הנוכחיים, שיחזרו לגור בבניין בסיום העבודות בפרויקט, לא רגילים לשלם מדי חודש סכום גבוה לחברות ניהול ואחזקה כנהוג במגדלי מסחר ומגורים. מדובר ברובם במשפחות רגילות ממעמד הביניים שלא יוכלו לממן את תחזוקת המבנה הגדול שיוקם במקום. ועל מנת להבטיח שאיכותם של המבנים לא ייפגע בחלוף השנים הגתה יו"ר הוועדה את רעיון קרן הצמיתה.

ההצעה הייתה כי היזמים יקבלו אישור לבנות קומות נוספות למבנה, אקסטרה יח"ד, כאשר התמורה ממכירת הדירות הללו תופקד בקרן צמיתה. לא מדובר בקרן שנועדה לממן תחזוקה של גינון וניקיון, אלא למימון תחזוקת שבר. כלומר, מה יקרה בעשור הרביעי לחייו של הבניין. הכוונה למערכות מצילות חיים, דברים משמעותיים שעולים הרבה מאוד כסף. המנגנון מייצר קופה שמאפשרת את הטיפול במערכות האלה.

ההחלטה התקדימית, שללא ספק תאומץ על ידי ועדות התכנון המחוזיות האחרות, הופכת לראשונה את קרנות הצמיתה למוצר השקעה עממי שהביקוש לו רק יעלה עוד ועוד.

על מנת להבין עד כמה החלטת הוועדה המחוזית ירושלים מהותית ומהפכנית, חשוב להכיר לעומק את עולם קרנות הצמיתה, שעד להיום היה מוכר אך ורק בדירקטוריונים של גופים אקדמיים גדולים ואגודות ידידים עולמיות.

מהי קרן צמיתה?

קרן צמיתה הינה קרן חיסכון והשקעה שייעודה המוצהר הוא לשרת את הנהנים ממנה לעולמי עד. עם הקמת הקרן מוזרם אליה היקף הון משמעותי שאמור להישאר בקרן לצמיתות. כאשר רק פירות הקרן – התשואה – ניתנים למשיכה.

כיום כמעט ואין בארץ קרנות צמיתה מאחר והקמת קרן כזו דורשת הפקדת הון משמעותי מאוד, על מנת שהתשואות יספיקו למימון המטרה לשמה הוקמה הקרן.

על קרנות צמיתה תוכלו לשמוע בעיקר אם אתם בין הפילנתרופים של האוניברסיטאות הגדולות. כך לדוגמה, באתר אגודת הידידים של אוניברסיטת תל אביב מוצע לפילנתרופים להקים קרן צמיתה ע"ש התורם או על שם מי שהתורם בוחר להקדיש את התרומה לו. "התרומה משמשת כהון הקרן, ההון מושקע והמלגות מחולקות מפירות הקרן בלבד", הם מסבירים.

קרן צמיתה מייתרת את הצורך בגיוס הון שוטף, בין אם המטרה היא עסקית ובין אם מדובר בעמותה הפועלת לתועלת הציבור, מאחר וההוצאות השוטפות מכוסות בכל עת על ידי תשואות הקרן. נניח יש לנו קרן צמיתה של 100 מיליון שקלים ותשואת הקרן השנתית היא 5%, נוכל לקבל 5 מיליון שקל בשנה מהקרן.

תיק ההשקעות של קרן צמיתה בנוי בדרך כלל בהסתכלות ארוכת טווח מאוד, אך למרות זאת הוא לרוב לא כולל נכסים רבים בסיכון גבוה. הסיבה לכך היא שהקרן זקוקה לתשואה חיובית וודאית ככל הניתן. בהתאם לכך, נכסים אלטרנטיביים מהווים בדרך כלל מעל 60% מהרכב התיק.

מדיניות משיכת הפירות מקרן צמיתה משתנה מקרן לקרן, וברוב המקרים היא כוללת הגבלה על היקף התשואה הניתנת למשיכה בפועל, וזאת על מנת לשמור על השווי הריאלי של הקרן לאחר אינפלציה. בנוסף, מאפשרת מגבלה זו להגן על הפסדי הקרן בתקופות של מיתון ומשברים כלכליים.

קרן צמיתה מאפשרת לגופים וארגונים לבנות לעצמם יסודות פיננסיים סולידיים, והיא אף מושכת תורמים נוספים מאחר והקמת הקרן משדרת כי מטרת הארגון להמשיך לפעול לאורך זמן ולא להיעלם תוך שנים בודדות. זאת בנוסף להבנה כי מנהלי הארגון יודעים לתכנן את עתידו ומסתכלים במבט ארוך טווח.

ליתרונות אלה נוסף קסם המילה "צמיתות", שמבטיחה לתורם כי ישאיר אחריו משהו שיושקע לצמיתות במטרה הנעלה בעיניו. ולא שתרומתו תשרת מטרה זו למשך תקופה קצובה בלבד.

קרנות צמיתה במגזר החרדי

בטח גם אתם שואלים את עצמכם את השאלה המתבקשת ביותר. מדוע אין קרנות צמיתה במגזר החרדי? ובכן, לשאלה הזו אין מענה אמיתי.

המגזר החרדי הינו מגזר המתאפיין במוסדות ציבוריים רבים משמעותית מכל אוכלוסייה החרדית. בנוסף לבתי ספר, חיידרים, סמינרים וישיבות – המקבילים לבתי הספר היסודיים והתיכונים במגזר הכללי – ישנם אלפי מוסדות תורניים לאברכי כוללים. וכל זה עוד לפני שדיברנו על אינספור עמותות וארגוני צדקה וחסד, עשרות בתי כנסת בכל שכונה וזה לא הכל.

רוב רובם של המוסדות הללו ממומנים אך ורק באמצעות גיוס תרומות, אשר רובן מגוייסות בקמפיין "געוואלד" תקופתי שיוזם המוסד למכריו ואוהדיו, תוך אזהרה כי אם לא יעמדו ביעד המוסד או הארגון יקרוס חלילה. הכולל יסגור את שעריו, משפחות מכובדות יגיעו לפת לחם וכהנה וכהנה.

כל סיבוב כזה, מצי'נג בלע"ז, מיועד על פי רוב לכסות על גירעון קיים. למעשה, למנהלי המוסדות אין כל יכולת להגדיל את הפעילות ולדאוג לעתיד טוב יותר. הם עוברים מניהול משבר אחד לשני, מסגירת גירעון אחד לקודמו, ועל הדרך משלמים לא מעט ריביות שיכלו להחזיק את עולם התורה.

הדבר היחיד שיכול להסביר את הימנעות מוסדות התורה וארגוני החסד מייזום הקמת קרנות צמיתה, זה החשש מעולם ההשקעות. הציבור החרדי שפחות חשוף למידע הרב שניתן למצוא ברשת, נחשב לכר פורה להונאות פיננסיות. והתוצאה היא ריחוק מסוים מכל דבר שמזכיר השקעות, על מנת להימנע מסיכון פיננסי המתאפיין באובדן הכסף.

האירוניה היא שבעצם הבחירה שלא להשקיע את הכסף, מובילים מנהלי המוסד לתוצאה טראגית זהה בדיוק – אובדן ההון תוך תקופה קצרה, לאחר שהוא נבלע בגירעון האינסופי של הארגון. ובמקרים של ארגונים "בריאים" עם תזרים מזומנים חיובי, הוא נשחק על ידי האינפלציה.

מוסד שמתקיים על צד פיננסי אחד בלבד – הוצאות רבות, ללא הכנסות – חייב מנגנון מימון שיבטיח את קיומו לאורך זמן. המנגנון הזה לא יכול להיות בשום פנים ואופן מבוסס על קמפיין התרמה תקופתי שהצלחתו לא מובטחת ויש לו גם עלויות לא מבוטלות.

מנהלי הארגונים במגזר לא מגיעים ברובם מהמגזר העסקי, ולכן ממעטים בחשיבות קרנות צמיתה. אך התורמים שכן מכירים בדרך כלל את עולם ההשקעות, מעריכים זאת הרבה יותר ואף עשויים להגדיל משמעותית את התרומה אם רק ידעו שהיא תייצר להם זכויות לאורך שנים.

ניקח לדוגמה כולל עם 30 אברכים שנחשב למתגמל. אברכי הכולל מקבלים כל חודש מלגת קיום של 2,000 ש"ח מכספי תורמים. העלות השנתית של אחזקת הכולל היא 720,000 ש"ח. קרן צמיתה של 14 מיליון שקל יחזיק את הכולל לעולמי עד.

14 מיליון זה יותר מדי? לא בדיוק. במקום להבטיח לתורמים הגרלות סיניות, ברכות וסגולות שונות ומשונות, אפשר פשוט להציע להם להחזיק אברך היגע בתורה לכל חייו. בדיוק כמו שבנדל"ן ישנן קבוצות רכישה, אפשר לייצר קבוצות רכישה של זכויות תורה וחסד. התורמים יעריכו זאת הרבה יותר והגירעונות תהפוכנה לנחלת העבר.

מתכנני הבנייה ויזמי הנדל"ן כבר הבינו זאת, מוסדות האקדמיה הנחשבים בעולם מיישמים את זה כבר עשרות שנים – ודווקא המגזר שמגייס הכי הרבה תרומות נשאר מאחור.

בשנה שמבשרת מיתון ומשבר כלכלי אשר צפויה להשפיע ישירות על כל עולם התורה וארגוני החסד, הגיע הזמן שמנהלי העמותות והמוסדות החרדיים יחשבו מסלול מחדש. מדובר בהחלטה שעשויה להשפיע עלינו לדורי דורות.