סביבת הריבית הגבוהה והקמפיין המאסיבי של בנק ישראל לעידוד משקי הבית לתעדף השקעה במק"מ ובקרנות כספיות על פני פיקדון בנקאי שלא מניב תשואה ריאלית ושוחק את כספי הפיקדון, החזירה את ניירות הערך המסחריים – נע"מ – לשוק ההון שיודע להתאים את עצמו לכל מצב כלכלי.

הנע"מ, כשמו כן הוא, נייר ערך מסחרי אשר מונפק על ידי תאגיד אשר מתחייב לשלם למחזיק הנייר סכום כסף תוך תקופת זמן שלא תעלה על שנה אחת בתשלום אחד. זאת, לעומת אג"ח אשר מונפק לפרקי זמן ארוכים יותר ופרעונו יכול להתחלק על פני מספר תשלומים שמתפרסים לתקופה ארוכה יותר.

הנפקת הנע"מ מאפשרת למגייס החוב ליהנות מהקלות רגולטוריות  מסוימות בדרישות הגילוי בהכנת תשקיף או בדרישה לפיזור מזערי להחזקת הציבור, וזאת בשונה ממנפיקי אג"ח הכפופים לרגולציה ופיקוח קשוח יותר.

נע"מ סחיר לעומת לא סחיר

שוק הנע"מ בישראל נחלק לשניים: נע"מ סחיר ונע"מ לא סחיר. בעוד הראשון חשוף לתנודות השוק וערכו משתנה בכל רגע נתון, השני לא חשוף לתנודתיות זו ומכאן תיאורו כ"לא סחיר". בשני המקרים יידרש מנפיק הנע"מ לשלם במועד הפירעון את הסכום הנקוב בהנפקת הנע"מ, בדומה לפירעון אג"ח.

ייחודיות נוספת שמאפיינת את הנע"מ הלא סחיר, הינה האפשרות של מנפיק נע"מ-לא-סחיר להאריך את מועד הפירעון לתקופה של עד 5 שנים. וזאת, לצד אפשרות הניתנת לרוב למחזיק הנע"מ "לקרוא לכסף" בכל רגע נתון. כלומר לבקש מהתאגיד שהנפיק את הנע"מ לפרוע מיידית את החוב.

שובו של הנע"מ

הגופים המוסדיים מנועים על פי רוב להשקיע בנע"מ, מטעמי רגולציה. זו הסיבה לכך שאג"ח מהווה החלק המרכזי ברכיב החוב של מסלול ההשקעות המנוהל. למעט במקרים ספציפיים אשר כפופים לדרישות רגולציה אחרות – וקרנות כספיות הן חלק מהמקרים הללו.

קרנות כספיות הן קרנות נאמנות המשקיעות באפיקים סולידיים לטווח קצר בלבד. אפשרויות ההשקעה של מנהלי הקרנות הללו מסתכמות בפיקדונות בנקאיים (פיקדון ג'מבו בתנאים מועדפים), מלווה קצר מאוד (מק"מ) של בנק ישראל, אג"ח ממשלתי וקונצרני לטווח קצר בדירוג גבוה ו… נע"מ בדירוג גבוה מאוד.

הרגולטור מאפשר לקרנות הכספיות להשקיע אך ורק בנע"מ בדירוג A1, וכל דירוג נמוך ממנו מחייב את הקרן למכור באותו רגע את כל החזקותיו בנע"מ זה.

בהיות הנע"מ הלא סחיר נייר ערך הניתן לפירעון מיידי, הוא מושך אליו את הקרנות הכספיות אשר "רעבות" לאפיקי השקעה סולידיים לטווח הקצר. בעוד בעבר הקרנות הכספיות ניהלו חלק שולי בלבד בתעשיית קרנות הנאמנות, עליית הריבית הדרמטית הזניקה את הביקושים להשקעות אלו, כאשר נכון להיום מנהלות הקרנות הכספיות מעל 80 מיליארד שקלים. כלומר יותר מחמישית מתעשיית קרנות הנאמנות כולה. 

כך, נוצרו ביקושים אדירים לנע"מ בדיוק בתקופה שבה גיוס הון באמצעות אג"ח הפך ליקר למדי, והאלטרנטיבות הבנקאיות עוד יותר מכך. חברות הנדרשות למסגרות אשראי זמניות, דוגמת חברות נדל"ן המגלגלות סכומים גבוהים, ניצלו מצב זה לגיוס חוב באמצעות הנפקת נע"מ – והקרנות מיהרו לרכוש.

המחשה לביקוש העצום לנע"מ ניתן היה לקבל בפברואר השנה, כשבנק מזרחי ביקש לגייס באמצעות נע"מ 400 מיליון שקל "בלבד" וקיבל תוך זמן קצר ביקוש מוסדי של 2 מיליארד שקל. בעקבות הביקושים הללו הוגדלה ההנפקה המדוברת למיליארד שקל.

פופולריות הנע"מ צפויה להימשך בתקופה הקרובה, לפחות כל עוד הקרנות הכספיות יחפשו אפיקי השקעה בהיקף משמעותי זה. אך כמוצר הזמין בעיקר "מעבר לדלפק" השקעה ישירה בו מתאפשרת בעיקר לגופים מוסדיים ופחות למשקיע הפשוט.