את זה שהעלאת הריבית לא תיטיב עם בעלי החוב אנחנו כבר יודעים. חלק מרוכשי המשכנתאות ומחזירי ההלוואות אפילו בוחנים אפשרויות למחזור הלוואה. אך מה לגבי המשקיעים, כיצד משפיעה עליהם המדיניות הניצית של נגיד בנק ישראל?
כמובן שלשאלה הזאת אין תשובה ברורה וחד משמעית, שכן ישנם אפיקי השקעה רבים כל כך, שזה טבעי שההשפעה תהיה שונה בכל השקעה. מה שבהחלט ניתן לומר באופן חד משמעי, זה שרק משקיעים לא מנוסים מפחדים מהעלאת ריבית.
סולידי – המשקיעים הסולידיים, שבחרו להשקיע בפלטפורמות הלוואות חברתיות, כמו טריא או בלנדר, ממשיכים בגישה הסולידית שלהם. הסיכון שלהם לא גדל והתשואה רק הולכת וגדלה בהתאם לשיעור הריבית.
מנייתי – המשקיעים באפיקים המנייתיים מחזיקים בדרך כלל במניות של חברות שונות, שחלקן ממונפות. בעוד בתחילת המאה העשרים היה המינוף תמרור אזהרה על עתיד החברה, כיום מדובר בשיטה בסיסית המגיעה לשימוש בכל חברה שרוצה להתפתח, וזאת באמצעות הנפקת סדרות של אגרות חוב.
העלאת הריבית לא אמורה לפגוע ישירות באותן חברות, שכן הגיוסים הקודמים שלהן נקבעו לפי ריבית מסוימת ולכן גובה ההחזר החודשי שלהן על הגיוסים הקודמים לא משתנה בגלל העלאת הריבית. אבל מה אם החברה ממונפת יתר על המידה והיא לא יכולה לעמוד בהחזרים? אז היא תצטרך לגייס הון נוסף, הפעם בריבית העדכנית – ולכן צפויה רווחיותה להישחק, מה שיכול להשפיע גם על שווי המניה.
ומה אם החברה לא ממונפת? גם אז המניה עשויה לרדת, שכן העלאת הריבית נועדה לגרום לציבור לצרוך פחות. אם נראה שחברה עושה פחות רווח – צפוי החוב לגדול וההכנסות מהצרכנים לקטון. השינוי הזה יוביל לירידת שווי המניה המתומחר. אם חברות רבות עוברות תהליך כזה אז השוק כולו ואף המדדים הגדולים יחלו לרדת.
אז איך השוק ממשיך לעלות? חשוב לזכור שבשוק ההון הכל כבר מתומחר מראש. הציפיות לאינפלציה, כמו גם להעלאת הריבית כבר מגולמים במסחר של החודשים האחרונים, וכעת אנו בסך הכל עדים להתממשות הציפיות. לכן השוק לא מגיב באופן ישיר ומיידי להחלטת הריבית. ככל והנגיד יחליט פתאום לעבור למדיניות יונית ואפילו אם יגביר את המדיניות הניצית, בניגוד לתחזיות, אז נראה כמובן תנודות חריגות במסחר.
אג"ח – המשקיעים שמחזיקים תיקי השקעות עם אגרות חוב למיניהם, הם אלה שעשויים לחוש את העלאת הריבית הכי חזק. זאת, מאחר והעלאת הריבית מובילה לירידה במחירי האג”ח והפסד למחזיקים. אבל מי שמחזיק לטווח ארוך לא צריך להיות מודאג. להיפך… הרי אגרת חוב היא בעצם הלוואה בה מתחייבת הלווה (החברה או המדינה) לשלם למלווים ריבית בזמנים ובשיעורים קבועים מראש.
זאת אומרת, גם אם במקרה ישנה עליית ריבית שמורידה את מחיר אגרות החוב, הן עדיין תמשכנה לשלם הכנסה שוטפת של קרן וריבית. כך שבפועל אותו משקיע באג”ח לא הפסיד שום דבר מירידת מחירי האג”ח. כל מה שעליו לעשות הוא להמתין עד תום המח”מ ולקבל את כל תשלומי הקרן והריבית להם ציפה בזמן הקנייה. (כמובן כל זה במידה ומנפיקת האג”ח לא תפשוט רגל. אבל זה יכול לקרות גם בלי קשר לריבית).
יתרה מכך, בזכות ירידת מחירי האג”ח יכול המשקיע הנבון לרכוש אגרות חוב חדשות המניבות הכנסה גבוהה יותר. כך שגם אם על אג”ח מסוימות נגרמו הפסדים, העלאת ריבית יוצרת מצב שניתן לקנות חדשות בריביות אטרקטיביות יותר.
כמובן שעליית הריבית עלולה לפגוע במשקיעים לטווח הקצר, אבל אחרי תקופה יקזזו תשלומי הריבית הגבוהים שמגיעים מהאג”ח החדשות את ההפסד ואפילו יביאו להם רווחים גדולים יותר.
פיזור זה מאסט
נכון שאין השקעה ללא סיכון. אבל זה גם לא אומר שלא ניתן למזער את הסיכון.
ישנן מספר דרכים למזעור הסיכון, כאשר הנפוצה שבהן היא הפיזור – וישנם כמה סוגי פיזור. ישנו פיזור בכל מוצר ומוצר, כגון לקנות הרבה אג"ח, לפתוח חשבונות במספר בנקים ולרכוש כמה דירות, וישנו פיזור נוסף שקצת יותר קשה לביצוע, ומניסיוני, מרבית האנשים שאינם אנשי מקצוע בתחום, יתקשו מאוד לבצעו. מדובר בפיזור מתוכנן בין מוצרים שונים.
לאחר שפיזרנו וקנינו מספר רב של מניות ולאחר שהמניות פוזרו במגוון סקטורים (תעשייה, רפואה, פיננסים וכו'), יש לפזר בין המוצרים עצמם. זה דורש המון סבלנות ומומחיות כדי להבטיח מצד אחד סיכוי סביר לרווח ומצד שני סיכון נמוך.
כמעט לכל לקוח יש כספים למספר מטרות, וצריך לדעת לבחור בין סוגי ההשקעות השונות, לשלב ביניהן ולבחור בכל השקעה את הגוף שיותר מתאים למטרת ואופי ההשקעה.
חכמינו זיכרונם לברכה כבר ידעו מזמן את הסוד הזה ולימדו אותנו "לעולם ישליש אדם מעותיו"… לא שמים את כל הביצים בסל אחד!
