בקופתה של 'אי די בי' יש די כסף לשלם את התשלום הקרוב למחזיקי האג"ח. אף אחד לא מטיל ספק בכך. אם כך, מה גרם לנוחי דנקנר להציע למחזיקי האג"ח 35 מיליוני שקלים מכיסו הפרטי?
לפני שנענה על השאלה הזו, בואו ננסה לנתח את גיוס הכספים של דנקנר.
האיש – ילד הפלא של הקהילייה העסקית, הצליח לבנות אימפריה עסקית של ממש, ולפרנס לא מעט אנשים שבחרו להשקיע במניותיו. הוא גם נערך נכון למשבר הכלכלי שפרץ לחיינו בשלהי 2008 ועשה חיל. כולם רצו להיות דנקנר. אך מוזרה העובדה שחלק הארי של הכספים שגייס דנקנר לכור, נועד למעשה לממן את רכישת מניותיו של בנק 'קרדיט סוויס'.
דנקנר לקח כסף שגויס באמצעות אגרות חוב שמעניקות ריבית של 5%-6% ורכש באמצעותו מניות של בנק אחד בלבד. במילים אחרות, הוא הימר על הכספים הללו. לרגע נדמה היה שההימור מצליח. השקעתו בבנק השוויצרי הצליחה מעל ומעבר, וכולם מחאו לו כפיים. איש לא התייחס לעובדה שמדובר בהשקעה בעלת סיכון גבוה.
אך מה לעשות שהעולם הוא עגול ופעם אתה למעלה ופעם למטה. ומצבה של אי די בי נכון להיום אינו מזהיר בלשון המעטה. ההשקעה בקרדיט סוויס אכזבה, והכנסותיה של אי די בי ירדו בחדות. אם בגלל המחאה החברתית, ההאטה במשק, הרגולציה המכבידה ועוד ועוד.
מחזיקי האג"ח כבר לא כל-כך בטוחים שהתרנגולת שהטילה ביצי זהב תמשיך לעשות זאת. וזו בדיוק הסיבה שלמרות שיש די כסף בקופתה של החברה, החליט דנקנר להציע להוציא מכיסו עשרות מיליוני שקלים.
החשש שמחזיקי האג"ח בסדרות המאוחרות יותר יתנגדו לתשלום הקרוב משום שלהערכתם החברה לא תוכל לעמוד בכל התחייבויותיה, כך שלדעתם יהווה התשלום למחזיקי הסדרה הקרובה סוג של "העדפת נושים" וישפיע על יכולתה של החברה לשלם להם את חובה, הביא את דנקנר לרעיון גאוני: הוא יפקיד 35 מיליון שקל מכיסו הפרטי בחשבון נאמנות לטובת מחזיקי הסדרה הקרובה, והם יעניקו לו בתמורה 100 ימי חסד, במהלכם ינסה להכניס משקיעים לחברה.
אם יצליח, יוכל לשלם מקופת החברה את התשלום ולמשוך בחזרה את כספו הפרטי. אם לאו, יוכלו מחזיקי האג"ח לממש את הכסף המופקד עבורם בנאמנות.
שוב, דנקנר מוכיח שהוא מבין בעסקים. הבעיה היא שבמצבו הנוכחי, אף אחד כבר לא רוצה להיות דנקנר.
