השקעה יציבה יותר מהבנק? יש דבר כזה. ולרוב היא גם משיגה את הריבית הבנקאית.

כשקיבלתי את ההודעה הזאת הייתי מופתע. בכל זאת, צריך להיות עוקב אדוק מאוד בשביל לזכור טור שחוגג "בת מצווה". אבל מתברר שיש גם כאלה. "זוכר את הטור שלך על ההשקעה המצחיקה בפיקדון הבנקאי?", שאל אותי אחד הקוראים. הוא לא באמת חיכה שאאשר לו והמשיך: "האם אתה עדיין איתן בדעתך, למרות שהבנקים מציעים כעת ריביות חלומיות לפיקדונות של שנה וחצי?".

עוד לפני שעניתי לו, הבנתי מיד שזה נושא לטור נוסף. הבנקים החלו לאחרונה לגלגל את חלק מעליות הריבית האגרסיביות לבעלי הפיקדונות – והציבור החל לנהור לכיוון. יעידו על כך שולי הרווח של הבנקים, שברבעון השני השנה זינקו בענק וברבעון השלישי נשארו פחות או יותר באותה רמה. זאת למרות עליות ריבית בשיעור כולל של 1.5% במהלך הרבעון השלישי השנה. עליות הריבית הללו כנראה לא השפיעו על רווחי הבנק מאחר והן גולגלו לטובת בעלי הפיקדונות.

האם זה אומר שסוף סוף שווה להפקיד את הכסף בבנק? אם אתם חושבים בראש של "הגדולים" התשובה תהיה: חד משמעית לא. והיא מתחילה בטור ההוא מלפני עשור שכותרתו הייתה "סוג של השקעה מצחיקה".

וכך כתבתי בנובמבר 2010: "האמת היא שזה מצחיק אותי עד דמעות. שימו לב לתופעה המוזרה הזו. אנשים מעדיפים להשקיע את כספם בפיקדון בנקאי שמייצר תשואה אפסית, במקום לרכוש אגרות חוב של אותו הבנק שיעניקו להם תשואה גבוהה יותר. הרי אם אתה סומך על הבנק שישמור על הכסף שלך, הרי שאתה מאמין שהוא יציב ולא יתמוטט, אז למה אתה לא בוחר לרכוש את האג"ח שלו? אתה יודע שאג"ח יעניק לך תשואה גבוהה יותר. נכון? אתה מוותר על התשואה הזו בשביל מה? זה מצחיק ללא ספק".

התשובה היא כמובן פסיכולוגית. המשקיעים מעדיפים השקעה "בטוחה ויציבה" שהם יודעים מתי בדיוק יקבלו את הכסף וכמה תהיה התמורה. הם לא מעוניינים לרכוש נייר (אג"ח) שנסחר וחשוף לתנודות יומיות בגרף שעולה ויורד בקצב מסחרר. רובם לא מודעים לכך שהאג"ח, בדיוק כמו הפיקדון הבנקאי, קובע "תאריך יציאה" שבו הם יקבלו בחזרה את כל הכסף שהשקיעו בנוסף לתשואה שסוכמה מראש. מדובר אם כן, בהשקעה יציבה לא פחות מאשר החיסכון הבנקאי.

למעשה, בכל הנוגע לתחנות היציאה הקבועה והתמורה הידועה מראש, האג"ח הוא בדיוק כמו הפיקדון הבנקאי. ההבדל היחיד זה שבזמן שבבנק הכסף נעול עד לסוף התקופה, בשוק האג"ח יש אפשרות לצאת מההשקעה גם לפני הזמן מאחר וההשקעה נזילה. במקרה כזה, לא תקבלו את הסכום המסוכם לסוף התקופה – אלא את שווי הנייר במועד המכירה – מה שמאפשר לכם גם להשיג רווחי הון גבוהים משמעותית תוך פרק זמן קצר.

אם כן, ברור שהתגובה שלי הייתה כדלהלן:

הזדמנויות רווחי הון בשוק האג"ח

כשהריבית שהבנק מציע לנו גבוהה, זה בהחלט נשמע מפתה. בטח כשוק ההון תנודתי ודובי לאורך זמן. אבל אסור לשכוח שעם עליית הריבית גם תשואות האג"ח עולות – ובדרך כלל בשיעור גבוה משמעותית מעליית הריבית הבנקאית.

לשוק אגרות החוב בתקופה של עליות ריבית יש מספר יתרונות, אחד מהם הוא יתרון רווחי ההון. ניקח לדוגמה את מה שקרה בשבועות האחרונים באג"ח הממשלתי האמריקאי ל-10 שנים. מדובר באג"ח בעל דירוג גבוה במיוחד לכל הדעות, ובכל מקרה גבוה בהרבה מהדירוג שיש לבנק.

לפני כשבועיים, עם העלאת ריבית הפדרל ריזרב, זינקו תשואות האג"ח של ממשלת ארצות הברית ל-10 שנים למעל 4%. שבוע לאחר מכן, עם פרסום נתוני האינפלציה והאיתות להתקרבות סיום המשבר הכלכלי צנחו תשואות האג"ח (מ-4.07% ל-3.81%) בהיקף שמשקף רווחי הון בשיעור של כ-5% לכל מחזיקי האג"ח הזה.

בעוד שוק האג"ח מאפשר למשקיעים להרוויח תשואה חלומית כזו בפרק זמן קצר כל כך ובאופן שההשקעה נזילה לחלוטין, על מנת לקבל תשואה כזו מהפיקדון הבנקאי תצטרכו לנעול את הכסף במשך שנים.

הסיבה שהשתמשתי בדוגמה להמחשה דווקא באג"ח ממשלתי אמריקאי, היא בגלל שאג"ח שמוגדר כ"בטוח" כל כך לעומת אג"חים אחרים, אמור לספק למשקיעים תשואה מינימלית. ומאחר ומדובר בחוסכים שמחפשים השקעה יציבה, זו הדוגמה המתאימה ביותר. שכן כגודל הסיכון כך גם התשואה. אם נרחיק לאגרות חוב קונצרניות שמונפקות על ידי חברות (ובכלל זה בנקים), ייתכן שנוכל להשיג רווחי הון גבוהים בהרבה. אם כי, כאמור, התשואה והסיכון גדלים במקביל.

בשולי הדברים יש לציין כי בשנה אינפלציונית כמו זו הנוכחית, יש לשוק האג"ח יתרון משמעותי מבחינת המיסוי. בעוד על הרווח מהפיקדון הבנקאי נשלם 15% מס, על תשואות האג"ח נשלם מס רווחי הון (25%) רק על הרווח הריאלי. קרי: אם נרכוש אג"ח ל-5 שנים בהן האינפלציה עמדה על 5% לא נשלם מס רווחי הון בכלל, מאחר ולא רשמנו רווח ריאלי.