לאחרונה אנו שומעים דיבורים רבים על שוק האג"ח הממשלתיות. מרבית הדוברים מתייחסים למחירי האג"ח וטוענים שהמחירים גבוהים, שהשוק יקרוס. שצריך לברוח מהמוצרים האלו, וכן הלאה. אך ישנם כאלו שהקצינו את ההתבטאויות וברוח ימי הנדל"ן האלו, בחרו להגדיר את המחירים בשוק האג"ח הממשלתיות כ"בועה".
לאותם אנשים אהיה חייב להסביר שאין דבר כזה "בועה" באג"ח מדינה.
על מנת להבין מדוע לא יכולה להיווצר בועה באג"ח מדינה, אני נדרש להסבר קצר על מהותה של אגרת חוב ועל ייחודה של אג"ח ממשלתית.
אגרת חוב היא מוצר שהסכום אותו נקבל במועד פירעונו ידוע מראש. האג"ח נסחר לרוב בפחות מהשווי אותו יקבל מחזיקו בסוף התקופה. דהיינו, אם נניח שממשלת ישראל הנפיקה אג"ח שמועד פירעונו ב-2015, ובמועד פירעונו יקבל כל מי שמחזיק בו 100 שקל קרן + ריבית בסך 2.5%. הרי שמי שקונה את הנייר יודע שבמועד ההוא יהיו לו 102.5 שקל בכיס. אבל הוא קונה את זה כרגע תמורת 98 שקל, או במקרים גרועים במיוחד, כמו במקרה של יוון או פורטוגל, תמורת 92 שקל.
כך שגם אם מחיר האג"ח עולה, לעולם לא תוכל להיווצר בועה, משום שהסכום אותו יקבל המחזיק באגרת, ידוע מראש ואין חשש שהנייר יקרוס. בועה נוצרת כאשר אנשים בוחרים לשלם מחירים רחוקים מהמציאות ועלול להיווצר מצב של קריסה בו יאבדו גם את מחירו הריאלי של המוצר. כאן, במקרה של אג"ח מדינה, התמורה ידועה מראש והיא בטוחה.
זה נכון שבאג"ח קונצרני שנסחרות ברמות שלא משקפות את הסיכון הגלום בהן ומבלי להתחשב בדירוגן, יכולה להיות רמה של בועה, דהיינו מחירים לא ריאליים שאינם משקפים את הסיכון ואת השווי האמיתי המגלם את הסיכון. כאן אולי היה ניתן להשתמש במילה הזו משום שכבר היינו עדים לקריסתן של חברות שלא יכלו לשלם את חובותיהן. אבל באג"ח ממשלתי?! עדיין לא שמענו על מדינה מערבית נורמלית שלא פרעה את האג"ח שלה, גם כאשר מדובר במדינות שעמדו על סיפה של חדלות פירעון.
