ישראל נמצאת במקום החמישי בתוחלת החיים בקרב המדינות החברות ב-OECD. כן, חברים. למרות המלחמות, הפיגועים, האלימות וכל מה שהתקשורת מציגה בפנינו, אזרחי ישראל מאריכים ימים יותר מאשר אזרחיהן של 17 מהמדינות המפותחות בעולם.
לצד השמחה באורך החיים שלנו, והברכה שנזכה לחיות עד מאה ועשרים, חייבים לשאול מה עושים? מה עושים עם כל-כך הרבה שנים לאחר גיל הפרישה? מהיכן מממנים קרוב ל-20 שנים בממוצע אחרי גיל 67 לגברים. נשים חיות יותר ופורשות מוקדם יותר (מבוסס על נתונים שמפרסם האוצר בימים אלו).
האמת היא שתוחלת החיים הפתיעה אפילו את האקטואר הראשי במשרד האוצר. קצב העלייה בתוחלת החיים בשנים האחרונות הואץ וזה חייב את המפקח על שוק ההון, ביטוח ופנסיה במשרד האוצר לאסור על חברות הביטוח לשווק פוליסות ביטוח מנהלים עם מקדם קצבה קבוע החל מינואר 2013.
"מקדם קצבה" הוא הנוסחה לפיה יחולק הכסף שנצבר בקרנות הפנסיה ובביטוחי המנהלים. נניח שאדם חסך מיליון שקל ומקדם הקצבה שלו הוא 200, הרי שהוא יקבל מידי חודש – לאחר גיל הפרישה – 5,000 שקלים. דהיינו מיליון לחלק ל-200. ככל שתוחלת החיים עוֹלָה, עוֹלֶה איתה מקדם הקצבה, וככל שהמקדם גבוה יותר, יקבל החוסך סכום קטן יותר מידי חודש לאחר גיל הפרישה".
אני עוד זוכר שחברות הביטוח מכרו פוליסות עם מקדם קצבה מובטח של 166. היום אם תשיגו פוליסה לביטוח מנהלים עם מקדם של פחות מ-200, תגידו תודה. ובעוד כמה חודשים תשכחו לחלוטין ממקדם קצבה מובטח, אלא-אם-כן אתם בני 55 ומעלה.
יש מסקנה אחת ממה שמתרחש אצלנו ובעולם המערבי כולו – חייבים לחסוך. ממש כך. לחסוך והרבה. לא רק בקרן הפנסיה. בטח שאי אפשר להסתפק בפנסיית החובה. חייבים לחסוך באפיקים נוספים. ומי שיתחיל בגיל צעיר, מיד עם הכניסה לשוק העבודה, יוכל להגיע לגיל הפנסיה כשמצבו טוב לאין ערוך ממי שהסתמך רק על ההפרשות ש"חייבים" להפריש מהמשכורת לפי החוק.
ידעתם שיש בישראל כמעט 700 אלף עובדים שאין להם פנסיה? ידעתם שהעצמאיים לא מחויבים עדיין לחסוך לפנסיה? ידעתם שמנכ"לית הביטוח הלאומי לשעבר אמרה בפה מלא שבעוד 12 שנה יחלו להצטמצם עתודות הכסף של המוסד הזה שאמור לדאוג לקצבאות הזקנה שלכם, ושבעוד 30-40 שנה כבר לא יהיה מאיפה לשלם?
