מזל טוב! למדינה הקטנטנה שלנו יש יום הולדת 75. לכבוד המאורע המרגש הזה ניקח כמובן חופש מהעבודה מחר ונצא לציין את היום המיוחד הזה.
וכשאנחנו מדברים על חופש, אי אפשר כמובן לדלג על החופש הכלכלי. כלומר הרצון של כל אחד ואחת ומאיתנו להגיע למצב של עצמאות כלכלית. כזה שיאפשר לנו לשבת רגל על רגל באי קסום כלשהו, ולמרות זאת לסגור את החודש. הכנסה פאסיבית שתפרנס אותנו מרגע הפרישה המוקדמת ועד ליום פטירתנו.
נכון שזה נשמע כמו טקסט פוטנציאלי להודעת פתיחה של עוד משווק הונאות פירמידה שמבטיח כסף קל ומהר? ובכן, זה ממש לא. כל אחד מאיתנו יכול להגיע לעצמאות כלכלית. הדרך לשם אכן מייגעת וארוכה, אבל ידועה האמרה: יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – תַּאֲמִין.
כמה כסף צריך בשביל לפרוש?
על מנת לפרוש בגיל צעיר יותר ולעבוד פחות, עלינו לנקוט בשני צעדים מקבילים. לחסוך יותר ולהוציא פחות. מין תנועת מלקחיים שמייצרת לנו מציאות שמגדילה את החיסכון הצבור שלנו לגיל פרישה במהירות המרבית.
במקביל עלינו לדעת בדיוק כמה עלינו לחסוך עד שנפרוש. שכן חיסכון מועט מדי עשוי להשאיר אותנו ביום מן הימים ללא פת לחם (ובגיל הזה אי אפשר לחזור לעבוד), וחיסכון גדול מדי כרך בעבודה לאורך שנים נוספות שחבל שלא נהנה מהם.
בשלהי שנות ה-90 פורסם "מחקר טרינטי" שמספק עד ליום הזה את התשובה המדויקת לשאלה "כמה עליי לחסוך בשביל להגיע לעצמאות כלכלית?". המחקר בחן את השאלה הבאה: לו פרשנו בכל נקודת זמן מאז 1926, כמה כסף היינו יכולים למשוך, מדי שנה, מתיק ההשקעות שלנו, על פני תקופה של 30 שנה, מבלי שהכסף יאזל?
ולא סתם זו השאלה. שכן למרות ששוק המניות הניב לאורך המאה האחרונה תשואה שנתית ממוצעת של 10%, כאשר בוחנים כל שנה לגופה ישנן גם שנים עם תשואת חסר. כלומר תקופות שמניבות לתיק הפסד. וזאת בנוסף לעובדה שהעלייה בתיק היא נומינלית בלבד, בעוד שנכון לחשב אותה ריאלית על מנת לגדר את עצמנו מהאינפלציה שמכרסמת בכספנו. ויש כמובן גם עניינים של עמלות ודמי ניהול שונים.
אם להגדיר את זה במשפט אחד: מטרת המחקר הייתה לגלות כמה כסף אנו צריכים לחסוך כדי שהפרה החולבת שלנו (החיסכון הצבור) תמשיך לספק אותנו לכל אורך החיים.
החוקרים מצאו שחוסך שמפקיד את כספו לתיק השקעות שמחציתו במניות ומחציתו באג"ח יכול למשוך 4% מהתיק בכל שנה (עם הצמדה לאינפלציה), בסבירות גבוהה (96%) שהכסף יספיק ל-30 שנה לפחות, ובדרך כלל אף לתקופות ארוכות מכך.
ממצאי המחקר הופצו כאש בשדה קוצים בעולם הפיננסי ויצרו את הכללים המוגדרים כיום "שיעור המשיכה הבטוח"; ,כלל ארבעת האחוזים"; ו"כלל 300". למקרה שתהיתם, המחקר הזה אחראי גם לכך שקרנות הפנסיה מחשבות את סכום החיסכון הפנסיוני העתידי שלכם לפי תשואה שנתית של 4% "בלבד".
הצטרפו לעשרות אלפים שנהנים מתוכן מקצועי ואיכותי עם ערך אמיתי בהתאמה אישיתנרשמים לרשימת התפוצה ונשארים מעודכנים
החישוב פשוט מכפי שחשבתם:
- חשבו מה תהיה ההוצאה החודשית שלכם אחרי שתפרשו מהעבודה
- הכפילו את הסכום הזה פי 300
- והרי לכם הסכום שעליכם לחסוך (ולהשקיע) כדי להגיע לעצמאות כלכלית
חשוב לזכור שכל זה נכון בתנאי שהכסף שלכם מושקע באפיק נזיל נושא תשואה. לכן אי אפשר לכלול את החיסכון הפנסיוני (לשנים שלפני גיל פרישה) ואת הנדל"ן שאינו מניב (כמו דירת מגורים) בתוך החישוב הזה.
אם הסכום שיוצא לכם מהחישוב הזה נראה לכם בדיוני, כנראה שהחיסכון הצבור שלכם נמוך מאוד ביחס לצבירה השוטפת שלכם. על מנת לראות אור בקצה המנהרה ולהתקדם לעבר עצמאות כלכלית, נסו להציב לכם יעדים לעצמאות כלכלית בסעיפי הוצאה ספציפיים. לדוגמה: בשביל שלא נצטרך לעבוד כל חודש לתשלום חשבון המים שעולה לנו 200 ש"ח בחודש, עלינו לחסוך 60,000 ש"ח. כשנגיע ליעד לא נדרש יותר אף פעם לעבוד בשביל לשלם את חשבון המים. וכן הלאה.
רכישת דירה מפריעה לנו להגיע לעצמאות כלכלית
המציאות שבה אנו חיים במדינת ישראל ופערי ההיצע והביקוש לאורך שנים בשוק הדיור, הביאו רבים מאיתנו למסקנה שגויה כי דירה משלנו בטאבו היא הדרך היחידה שיש לנו להגיע לעצמאות כלכלית. וזאת למרות שבפועל רכישת הדירה מייצרת לנו תוצאה הפוכה לחלוטין.
לרוב, המשכנתא עולה לנו יותר ממחיר השכירות של אותה הדירה. וכך נוצרת תנועת מלקחיים: ההוצאה החודשית שלנו גבוהה יותר, והחיסכון החודשי נמוך יותר – כאשר התוצאה היא שנות עבודה רבות יותר ועצמאות כלכלית בגיל מאוחר יותר.
ומה לגבי החשש הפסיכולוגי שבמועד הפרישה נשאר חסרי קורת גג? זה כמובן לא נכון, שכן בחישוב המבוסס על מחקר טרינטי אנו מכפילים את ההוצאה שלנו כפול 300, וההוצאה הזו כוללת גם את ההוצאה עבור שכירות הדירה. המחירים יעלו? ובכן, החישוב הזה עמיד גם בפני אינפלציה.
וכל זה עוד לפני שדיברנו על עלויות המשכנתא הגבוהות, שלעתים רבות מכפילות (ואף יותר) את הסכום הכולל שאנו משלמים על הדירה לאורך חיי המשכנתא. כלומר, על כל שקל שקיבלנו מהבנק אנו משלמים במצטבר 2 שקלים ויותר. לא חבל?
נ.ב. אם הגעת עד לכאן. אני יותר ממליץ לדפדף לטור המעולה שפרסמתי כאן בבלוג לכבוד חג הפסח – על הקשר בין חירות כלכלית להגדרה נכונה של "נכסים והתחייבויות".
